שפת הנפש
בלוג חלומות
עבודה פנימית דרך חלומות
טיפול בדמיון מודרך
אודות
צור קשר
 
דרכי הנבואה בישראל - סקירה קצרה
סוד הזוהר של ספר הזוהר
ר´ אברהם אבולעפיה
על הנבואה כאפשרות ממשית
עבודה רוחנית יהודית בעולמנו
אורות הנבואה לרב קוק
העלאת המחשבות הזרות
השבתאות - מיסטיקה אנרכיסטית
מאמרים פובלציסטיים
 
הירשמו לרשימת התפוצה של שפת הנפש
דוא"ל:
שפת הנפש

דרכי הנבואה בישראל - סקירה קצרה

דרכי הנבואה בישראל - סקירה קצרה
הרב אברהם יצחק קוק - חוזה הנבואה
הרב אברהם יצחק קוק - חוזה הנבואה
הנבואה והדרך הנבואית הם עסק יהודי עתיק מאד. התנ"ך כולו מלא בנביאים ובנבואות, אם כי הוא שומר על שתיקה בכל הקשור לתהליך הנפשי המוביל אל הנבואה. המקורות הראשונים המתיחסים אל מצב התודעה הנבואי כמצב מובחן הם מתקופת התנאים מהמאה וראשונה והשניה. מתקופה זו נותרו לנו כעשרים וארבעה חיבורים, רובם קטנים, אשר ניתן לסווגם על פי מספר קטגוריות: חיבורים העוסקים ב'מעשה בראשית' ובסדר בריאת העולמות העליונים והתחתונים, כגון 'בריתא דמעשה בראשית' ו'מעשה מרכבה', וכן 'ספר יצירה'. ספרי קבלה מעשית כ'חרבא דמשה', 'ספר הרזים', הבדלה שר' עקיבא' ו'הכרת פנים וסדרי שירטוטין'. פירושים למרכבת יחזקאל כ'ראויות יחזקאל' ו'שר התורה' ותיאור אחרית הימים כב'ספר זרובבל'. החיבורים החשובים ביותר מבחינתנו הם אלו העוסקים ביורדי המרכבה: 'היכלות זוטרתי' העוסק בעליתו של ר' עקיבא לצפיה במרכבה העליונה [חיבור זה הוא מעין הרחבה לתוספתא המתארת את הארבעה שנכנסו לפרדס], 'ספר היכלות רבה' המתאר את עליתו של ר' ישמעאל הכהן הגדול המברר האם כבר נגזרה גזירה על עשרת הרוגי מלכות, 'חנוך השלישי' עוסק בעליתו הרוחנית של חנוך בן ירד שהפך למטרון, 'מעשה מרכבה' מתאר את השירה ששרים יורדי המרכבה ו'שיעור קומה' המתאר את העולם הא-לוהי.
מחיבורים אלו עולה בבירור כי בקרב התנאים היתה קיימת פרקטיקה נבואית מפותחת והם החזיקו במסורות מגובשות שכללו תנאים והנחיות לעולים אל הקדש. הדמויות המרכזיות הם ר' נחוניה בן הקנה, ר' עקיבא ור' ישמעאל בן אלישע, וכמובן ר' שמעון בר יוחאי שאינו מוזכר בספרי ההיכלות אלא בספר הזהר.
לאחר החורבן נשמרה תורת הסוד היהודית בחוגים סגורים ונתגלתה מחדש רק בימי הביניים, אז גם החלה להתחדש גם הקבלה הנבואית. אחת הדמיות החשובות בהקשר זה הוא ר' אברהם אבולעפיה [1240 - 1295] שהיה הראשון שהנעלה על הכתב את המסורות שנמסרו לו. פירסום החומר הנוגע לליבה הפנימית ביותר של תורת הסוד היהודית גרר אחריו חרם חמור מצידו של הרשב"א [ר' שלמה בן אדרת, 1235 - 1310, שהיה מגדולי המקובלים והפוסקים בזמנו] . עם זאת בדורות הבאים הכירו המקובלים בגדולתו ובתרומתו של אבולעפיה. הרמ"ק [ר' משה קורדובירו 1522 - 1570] החשיב את אבולעפיה כסמכות בענין שמות הקדש וציטט קטע ארוך מספרו 'אור השכל'. ר' חיים ויטאל, תלמיד האר"י, מזכיר בספרו 'שערי קדושה' את שיטותיו של אבולעפיה כשיטות חשובות להתבודדות, ומציין גם את ספריו 'חיי העולם הבא' ו'ספר החשק'. וכן גם החיד"א [ר' חיים דוד אזולאי 1724 - 1806] שכתב כי חיבוריו של אבולעפיה נתקבלו על ידי המקובלים הגדולים. שיטתו של אבולעפיה מתרכזת בעיקר בהגית שמות ובגילגולם בצירופים שונים יחד עם תנועות גופניות מסוימות ותרגילי נשימה. בנוסף, הוא מזכיר תהליכים נפשיים הנעשים על ידי כתיבה של שמות קדושים וטכניקות מדיטטיביות שונות.
מחוג תלמידיו של ר' אברהם אבולעפיה יצא גם הספר 'שערי צדק' המתאר תהליכים מדיטטיביים מתקדמים הכוללים את ריקון ההכרה, ומציין גם מקבילות מענינות אצל הסופים ואצל הפילוסוף המוסלמי איבן סינא.
ממסורות הסוד של אשכנז נשארו ספריו של ר' אליעזר מוורמס, הרוקח [1160 - 1230]: 'ספר המלבוש' עוסק בהשגה דרך כתיבת שמות על לבוש מיוחד וטבילה עימו, 'ספר השם' ו'סודי רזיא' עוסקים בדביקות בתפלה.
ר' יהודה אלבוטיני [1453 - 1519] שהיה רבה הראשי של ירושלים חיבר את 'סולם העליה' ומתאר שם את חבורות ה'מקובלים המתבודדים'. הוא פיתח את שיטותיו של אבולעפיה והרחיב מאד אודות הרקע המוסרי הנדרש מבעלי הסוד. מדת ההשתוות [האיזון הנפשי וצמצום ההתפעלות מהעולם החיצוני] נדונה על ידו בהרחבה, וכן שיטות העוסקות בהגברת הריכוז.
ר' יצחק סגי נהור, בנו של הראב"ד שחיבר את ההשגות ליד החזקה של הרמב"ם, עמד בראשות בית המדרש למקובלים בפרובנס. מבית מדרש זה נמצא בידנו החיבור 'שער הכונה למקובלים הראשונים', בספר זה מתוארת הכונה כתהליך מדיטטיבי מובהק המבוסס על התעלות אל תוך אור, ר' משה די ליאון, שהוציא לאור את 'ספר הזוהר', פיתח את התהליכים המופיעים ב'שער הכונה' בספרו 'שקל הקדש'.
'שערי אורה' לר' יוסף ג'יקטיליה [1248 - 1323], אחד מספרי הקבלה החשובים ביותר של ימי הביניים כולל רמזים לשיטות התבוננות המבוססות על עשר הספירות ושמות הקודש. ר' יצחק דמן עכו בספריו 'מאירת עיניים' ו'אוצר חיים' פיתח גם הוא עקרונות חשובים לדרכי ההתבודדות. הוא גם התיחס בחיוב לדרכי הקבלה המעשית וכנראה שערך שימוש בשיטותיה.
ר' יוסף ציאח [1505 - 1573] שהיה רבה של דמשק מתאר בספרו 'אבן השהם' שיטות מורכבות להתבוננות דרך כף היד ודרך ריבועי פלא מספריים המתואמים עם קונסטלציות שונות של עשר הספירות.
הרמ"ק, ר' משה קורדובירו [1522 - 1570], מראשי מקובלי צפת, פיתח גם הוא שיטות התבודדות לצד מפעלו הגדול בתחום הקבלה העיונית. 'ספר גירושין' שלו נכתב על השגותיו באמצעות התבודדות ומתן 'גט לחומר'. בספרו 'פרדס רימונים' הוא מפתח את ההתבוננות בשם הוי"ה דרך שיטות ניקוד שונות וצבעים, וספרו 'תומר דבורה' עוסק בתשתית המוסרית הנדרשת מבעל ההשגה. ר' יוסף קארו [1488 - 1575] מחבר ה'שלחן ערוך' למד מר' שלמה מלכו שיטות לתקשור עם 'מגיד' שמיימי המלמדו תורה ועל בסיסם כתב את ספרו 'מגיד מישרים'.
ר' חיים ויטאל [1543 - 1620], גדול תלמידיו של האר"י הקדוש, חיבר את הספר 'שערי קדושה'. זהו ספר חשוב בכך שהוא המדריך היחידי לתהליכים נפשיים נבואיים שנדפס אי פעם. החלק הרביעי כולל הנחיות מפורטות ונפתח במילים: "אופני הייחודים אשר על ידם יושג רוח הקדש כאשר בחנתי וניסיתי ונתאמתו על ידי". הוא כולל הדרכות מגדולי המקובלים שבכל הדורות אך מתמקד בעיקר בהתבוננות דרך המשנה. יצירתו המונומנטלית של האר"י [ר' חיים ויטאל 1534 - 1572] הפכה, כחמישים שנה לאחר התגלותה, לתיאולוגיה המרכזית של העולם היהודי. היא עוסקת בעיקר בקבלה עיונית, אולם יוחד בה תפקיד חשוב לתפילה בכוונות שחיבר האר"י, ולמעשה ה'ייחודים', שהם צירופים שונים של שמות קדושים. נושא זה מפורט בספר 'שער רוח הקדש', שהוא השער השביעי מתוך שמונת השערים של כתבי האר"י. הפיתוח המשמעותי ביותר של שיטת הכוונות נעשה על ידי ר' שלום שרעבי [1702 - 1777].
ר' משה חיים לוצאטו [1707 - 1747] כתב את חיבורו המפורסם 'מסילת ישרים' כמדריך להשגת רוח הקדש בדרך של התעצמות מוסרית.
ר' ישראל בעל שם טוב [1698 - 1760], מייסד החסידות, הנחיל לחוג תלמידיו הקרובים שיטת תפלה מדיטטיבית דרך הגיה איטית והפשטה של האותיות. השיטה מלווה ברקע תיאורטי השקפתי רחב המובא בקונטרס 'עמוד התפלה'. חסידות קומרנא היא כנראה החסידות היחידה שבה נשמרו המסורות המקוריות של הבעש"ט. תלמידו של הבעש"ט - המגיד ממעזריטש [1704 - 1772] פיתח את ההתבוננות באין - ההתבוננות הריקה. ר' נחמן מברסלב [1772 - 1810] לימד דרך התבודדות המבוססת על שטף של דיבורים אינטימיים ספונטניים מול הא-לוהות. דיבורים אלו מובילים למצב של התפשטות מיסטית המתאפיינת במצב נפשי של 'שכינה דוברת מתוך גרונו'.
ה'אדמו"ר האמצעי', השני בשושלת אדמורי חב"ד, פיתח שיטה של דביקות אקסטטית דרך התעמקות במאמרי חסידות מופשטים. היבטים שונים של דרך זו מפורטים בחיבורו 'קונטרס ההתפעלות' שהודפס עם ביאורים נרחבים של תלמידו הגדול - ר' הלל מפאריטש.
הרב הנזיר בנה את שיטתו על בסיס התחקות אחר ההגיון העברי המקורי, שהוא לשיטתו הגיון שמעי אנלוגי. לדרכו - הפנמת הגיון זה, יחד עם התבודדויות ותפילות מיוחדות מובילים אל כינונה של התודעה הנבואית.
דף הביתהדפסהמפת האתר